יהדות תימן בצפון חצי האי ערב

לפי המסורת יהודי תימן,מיוחסים לשבט יהודה. היהודים הגיעו לחצי האי ערב,לאחר חורבן בית ראשון,שנת 586 לפני הספירה. וגם לאחר חורבן בית שני,שנת 70 לספירה
לאורך כל תקופת הגלות, שמרו בדבקות רבה על אמונתם. כבר אז נקראו עם הספר היות והאמינו באל אחד,בעוד שהערבים היו עובדי אלילים.
היהודים עסקו בסחר עם הודו פרס,וביזנטיה (טורקיה). הם עסקו גם בצורפות,אריגה וחקלאות.
בתקופת ממלכת חמייר במאה הראשונה לפנ"הס ועד 525 לספירה, היהודים נחשבו כבני מעמד עליון. המלך האחרון בממלכת חמייר,היה יוסוף דו' נואס.יש הסוברים שהתגייר עם בני עמו. לאחר מותו בשנת 525,עם כיבוש הממלכה על ידי החבשים הנוצרים,הסתיימה תקופת הזוהר של יהדות תימן. מאז ועד סיום הגלות,קיבלו מעמד של בני חסות,ובשל היותם במעמד בני חסות,היו נתונים לחסדיו של השליט. בכל פעם שקם שליט חדש היהודים היו הראשונים לסבול מנחת זרועו. הם נאלצו לשלם מס גולגולת,(פרוטקשיין) ורק לעיתים רחוקות,הוטב להם.
בשנת 575 לספירה,הובסו החבשים בידי הפרסים. אז נוצר הקשר הראשון,בין יהדות תימן לבין יהדות בבל.
בשנת 610 החל מוחמד בהפצת דת האסלאם,שגם היא מטיפה לאמונה באל אחד,בקרב
השבטים שהיו עובדי אלילים, בצפון חצי האי ערב. הוא קיווה לשכנע גם את היהודים לקבל את דתו,לאחר שלא הצליח בכך,עבר לכוח הזרוע. בצפון היו שלשה שבטים של יהודים: קינוקע, קוריט'ה, ונצ'יר, שהיו ממייסדי העיר יתריב (מדינה של היום).
עקב התפצלות תמיכת היהודים,במלחמה שהייתה בין שני שבטים ערבים שהיו יריבים
והיו עוסקים בשוד,נוצר קרע עמוק בין היהודים,שהגיע לידי טבח בבני שבט קינוקע, בידי אחיהם בני קוריט'ה ובני נצ'יר.היחלשות היהודים נוצלה על ידי השבטים הערבים, שקיבלו את תמיכת היהודים,והם תפסו את השלטון בעיר יתריב.
ועל זה כתב המשורר מבני נצ'יר או קוריט'ה "נדדה שנתי מפשע בני-עמי" "לו שמעו בני-עמי לא היו שודדים" "המה הלכו אחרי אנשי בלייעל".
מוחמד הבין וניצל את המצב,ששרר בין שבטי היהודים.בשנת 624 הצליח להכניע את יהודי קינוקע,רובם הושמדו ושארית הפליטה,גורשה לאדרעי(ירדן היום).וכנראה במשך הדורות הם נטמעו בין אנשי המקום. בשנת 625 הצליח מוחמד להכניע את יהודי נצ'יר, ואת הנותרים גירש לאזור חייבר. לאחר שיריבו הגדול של מוחמד,אבו סופיאן ממכה, נלחם בו בעזרת יהודי קוריט'ה,נכשל ונסוג למכה חזרה. הכניע מוחמד בשנת 626 את יהודי קוריט'ה,הם ביקשו שינהג בהם כמו שנהג בשבט נצ'יר,לגרשם לאזור חייבר.
מוחמד סירב ונתן להם את האפשרות,להתאסלם או למות. למעט השלושה שהתאסלמו והצילו את נפשם,כולם סירבו ומסרו את נפשם על קדושת השם. אפילו האחד שקיבל חנינה,בזכות העובדה שהציל נפש של מוסלמי,ביקש למות עם בני עמו. כ-750 בני שבט
קוריט'ה מסרו את נפשם על קידוש השם.
ועל זה כתב שאול טשרניחובסקי,בשירו: "האחרון לבני קוריט'ה"
בשנת 628 הכניע מוחמד, את יהודי חייבר שהיו חקלאים ואילצם לתת חצי מתוצרתם החקלאית כמס .
לאחר מות מוחמד ב- 632, עלה לשלטון ב- 634, עומר בן אל חטאב. בקנאותו הדתית החליט לטהר את הצפון מנוכחות של יהודים וגירשם דרומה. ובכך הסתיימה התיישבות היהודים,בצפון חצי האי ערב.יהודי הצפון נדדו דרומה,לחיות עם אחיהם בתימן.