אבא שלום שבזי,נולד בשנת 1619, לר' יוסף אביגד זצ"ל,בן משפחת משתא, בכפר נג'ד אלווליד בשרעב. הוא עבר להתגורר בשבז על כן נקרא שבזי, בצעירותו הירבה לעלות לצנעא,ולמד בחברת גדולי רבני העיר,היה גדול בתורה ובקבלה.
אישיותו נערצת על כל יהודי תימן.
כתב ספרים: "חמדת ימים" "גורל החול", חיבר מאות שירים, על כל מגון החיים, שירי שבת וחגים, שירי חתן, ברית, ובר מצוה, שירי שמחה ועצב. געגועים והודיה. שיריו מרוכזים בספר הדיוואן,ברשימה ארוכה מאד.כמו: "אהבת הדסה", "אודה לאלי", "קריה יפהפיה", "אדון הכל", "אם אשמרה שבת", "שאלי ארץ אהובה" , ועוד רבים.
השבזי חי בעוני ובדלות,עבד לפרנסתו באריגה.לא פעם היה נאלץ לחיות בבתי נדיבים כדברי השיר "אם ננעלו".לשבזי נולדו שני בנים שמעון ויהודה,יהודה מת בעודו צעיר, ר' שמעון היה משורר ונחשב ליורשו. ושתי בנות שמעה ומרים, על מרים לא ידוע דבר. שמעה בהגיעה לגיל בגרות,נלקחה כנגד רצונה,להינשא למושל המחוז.שבזי הלך אחריה כל הדרך ואמר קינות,כשהגיעה לחצר המושל נפלה ומתה. ונקברה על צלע ההר, סמוך לכפר נג'ד אלבעאדן. קיברה מקודש ליהודים וגם למוסלמים, על מעשי הניסים שנעשו בזכותה. בארץ הוקם לזכרה, אהל "בית החינה" לרגלי הר תבור. בשיתוף של החברה "לטיפוח חברה ותרבות". עם השבט הבדואי שיבלי,שמוצאם מתימן באותו אזור בתעיז,
ויושב בכפר שיבלי לרגלי הר התבור.
ר' שלום שבזי היה בין גולי מוזע, וחש על בשרו את ייסורי הגלות, סבל הגלות מובע בשיריו, "מהמון קמי שחתי" ו"לולי השם עזרני".
ישנה מחלוקת לגבי שנת פטירתו,יש אומרים כמה שנים,לאחר סיום גלות מוזע ב-1681. וישנן סברות בשנת 1710 או ב 1720.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה